איך לזהות רגע אהא במוצר שלכם לפני שאתם כותבים שורת קוד אחת

70% מהמייסדים בונים מוצר שלם לפני שהם יודעים מה גורם למשתמש לומר "אני חייב את זה". איך לזהות רגע אהא לפני שמוציאים שקל על פיתוח? התשובה לא נמצאת בעוד פיצ'ר. היא נמצאת בשיחה עם משתמש יעד אמיתי, לפני שהמוצר קיים בכלל.

נקודות מפתח

• 35% מהסטארטאפים נכשלים בגלל חוסר התאמה למוצר-שוק, לפי DigitalOcean, ורוב זה קורה כי אף אחד לא הגדיר את הרגע שהמוצר צריך להוכיח.
• 72% מהמשתמשים נוטשים אפליקציה כשה-onboarding דורש יותר מדי שלבים, לפי UserGuiding, כי הם לא מגיעים לרגע שבו המוצר מתחבר להם.
• מותג אחד שינה שיעור הפעלה מ-15% ל-75% בתוך שנתיים, לפי Contentsquare, רק על ידי מיקוד ברגע אחד שחשוב.
• 40% ממשתמשים סקורים שיהיו "מאוד מאוכזבים" בלי המוצר הוא הסף המקובל לאימות רגע אהא, לפי Lenny's Newsletter.

למה רוב המייסדים בונים בלי לדעת מה רגע האהא שלהם

רוב המייסדים בונים לפי ניחוש. מוסיפים פיצ'ר, רואים משתמשים נעלמים, ולא מבינים למה. הסיבה כמעט תמיד זהה: הם מעולם לא הגדירו את הרגע שבו המוצר שלהם חי או מת.

35% מהסטארטאפים נכשלים בגלל חוסר התאמה בין המוצר לשוק, לפי DigitalOcean. זה לא נתון על טעם, על עיצוב או על מהירות. זה נתון על אי-ידיעה בסיסית: מה בדיוק המוצר צריך לגרום למשתמש להרגיש.

אתם מכירים את התחושה. כל שבוע מוסיף עוד פיצ'רים, ואף אחד מהם לא מוסיף ודאות. אנשים נרשמים, מסתובבים קצת, ולא חוזרים.

72% מהמשתמשים נוטשים אפליקציה כשה-onboarding דורש יותר מדי שלבים, לפי UserGuiding. שלבים רבים בלי כיוון ברור זה בדיוק מה שקורה כשאין רגע מוגדר שמנחה כל צעד.

זו כמעט אף פעם לא בעיית ביצוע. אתם בונים טוב, מהר, ובמלוא המרץ. הבעיה היא שאין יעד אחד שכל הבנייה נועדה להגיע אליו. למה משתמשים נרשמים פעם אחת ולא חוזרים זו התוצאה הישירה של הפער הזה, לא סימפטום נפרד.

שלושה שלבים לזיהוי ואימות רגע האהא לפני הפיתוח

זיהוי רגע האהא לא דורש קוד. הוא דורש שלושה שלבים: הגדרת הרגע בשפת המשתמש, אימות מול משתמשי יעד אמיתיים, ותיעדוף היקף ה-MVP סביבו.

דמיינו את הבוקר הזה: אתם יושבים עם שני קבצי Notion פתוחים, בלי לדעת אם לבנות את מסך הדשבורד או את האינטגרציה. שלושת השלבים האלה מחליפים את הבחירה הזאת בתשובה ברורה.

שלב 1, הגדרה. כתבו במשפט אחד מה המשתמש עושה בפעם הראשונה שהוא אומר "אני חייב את זה". Slack הגדירו את זה כ-2,000 הודעות שנשלחו בין חברי צוות, לפי Contentsquare. מספר קונקרטי, לא תיאור מעורפל.

שלב 2, אימות. דברו עם 10 עד 15 משתמשי יעד. שאלו אותם ישירות: "עד כמה תהיו מאוכזבים בלי הפיצ'ר הזה?" סף מקובל לאימות הוא 40% שעונים "מאוד מאוכזב", לפי Lenny's Newsletter. מתחת לזה, חזרו להגדרה.

שלב 3, תיעדוף. ברשימת הפיצ'רים שלכם, סמנו רק את אלה שמובילים ישר לרגע שהוגדר. כל השאר עוברים לרשימת "אחר כך". זה הכלל היחיד שקובע מה נכנס ל-MVP.

Will Egan, לשעבר CMO ומאוחר יותר CEO ב-Ausmed, גילה שרק 15% מהלקוחות הפעילו את המוצר בהשלמת משימת למידה אחת. הוא בנה תהליך שממוקד ברגע הזה בלבד, לפי Contentsquare. שלושה שלבים, לא שבעה, ולא ניחוש.

מרגע האהא המאומת ל-MVP שמשתמשים לא עוזבים

כשרגע האהא מאומת, ה-MVP כותב את עצמו. בונים רק את מה שמוביל לרגע הזה, מוותרים על כל השאר, ומגיעים להשקה עם מוצר שמשתמשים חוזרים אליו.

ההבדל בין בנייה על ניחוש לבנייה על רגע מאומת נראה כמעט בלתי אמין. אצל Ausmed, שיעור ההפעלה עלה מ-15% ל-75% בתוך שנתיים, לפי Contentsquare. אותו מוצר, אותה חברה, אבל מוקד אחד ברור במקום עשרה מוקדים מבולבלים.

זה ההבדל בין "המוצר עובד אבל אין לקוחות" לבין מוצר שמייצר ביקוש בעצמו. עד 70% מפיצ'רי תוכנה נשארים בלי שימוש כלל, לפי Whatfix. כל פיצ'ר שלא מוביל לרגע האהא הוא כסף שנקבר בקוד שאף אחד לא פותח.

מייסד שמדלג על האימות בונה חודשים על השערה. מייסד שמאמת קודם בונה שבועות על עובדה. ההבדל הזה הוא ההבדל בין MVP שנשלף ובין MVP שנטען מיד עם השקה.

הרעיון שלכם ראוי ללקוחות משלמים. השלב הראשון לא דורש בנייה, הוא דורש בירור. כשהרגע מוגדר ומאומת, כל שקל שמושקע בפיתוח הולך ישר למקום שכבר הוכח שעובד.

רוצים לראות איך מייסדים אחרים עשו את זה בפועל, לפני שבנו שורת קוד? קראו איך מייסדים מגדירים ומאמתים את רגע האהא שלהם, לפני שמוציאים שקל על פיתוח.